האריה מלך החיות קם בבוקר וחש שיעמום
הוא קרא מיד ליועצו הבכיר, השועל, והודיע לו כי הוא משועמם
'מה הבעיה' אמר השועל, 'בוא נלך להרביץ לשפן, תאמין לי זה יפיג את שעמומך מלכי הרם'
'אבל מה פתאום נרביץ לשפן?' שאל האריה. אחרי הכל, מלך אמור להיות מוסרי.
'סמוך עלי' אמר השועל, 'אני היועץ שלך, לא?'
אמרו ועשו.
דפק השועל על דלתו של השפן. השפן הנרגש שהציץ מחלונית ההצצה ראה את האורחים הנכבדים ומיד שאל 'מה אפשר לעשות בשבילכם'.
'למה אין לך כובע ב'? שאל השועל והוא והמלך החלו להכות בהתלהבות את השפן.
כשפג השיעמום חזרו האריה והשועל לארמון, והשפן הלך ללקק את פצעיו.
למחרת, אותו הדבר. שוב המלך משועמם, שוב הוא שואל את השועל מה לעשות, שוב השועל מציע ללכת להכות את השפן לצורך הפגת השיעמום, שוב המלך תוהה באיזו עילא ולמה וכמה ושוב השועל אומר לו 'סמוך עלי', ושוב הם ניגשים ושוב הם דופקים על הדלת.
השפן שכבר למד את הלקח, אחרי שהציץ בחלונית בדלת וראה מי האורחים, מיהר לחבוש כובע ב', ופתח את הדלת לרווחה.
'למה יש לך כובע ב?' הרעים המלך בקולו והוא והשועל החלו להכות את השפן הקטן עד שהשיעמום פג שוב.
ושוב, למחרת, האריה משועמם וכו' והשועל אומר לו וכו' והאריה שואל על מה ולמה וכו' והשניים הולכים וכו' ודופקים בדלת וכו'. והשפן וכו' מציץ וכו' ופותח את הדלת.
'תגיד', אומר השועל, 'יש לך סיגריות?'
השפן שכבר למד את הלקח, שואל: 'עם פילטר או בלי פילטר?'
'למה אין לך כובע ב?!' צועקים האריה והשועל על השפן וקורעים אותו במכות.
עד 1878 או אולי עד הקמת 'השומר' ב-1908, בכל אופן עד מתי שהוא בתקופה ההיא, היהודים היו בעיני הערבים 'ילדי המוות'. משמעות המעמד החברתי הזה היתה פשוטה: אם ערבי ראה יהודי והתחשק לו, הוא היה מכה אותו. יותר, פחות, עד מוות, עד זוב דם, לא משנה, ילד כאפות הוא ילד כאפות.
מ-1908 ועד 1929 היהודי החל לפתע להתארגן להגנה עצמית, ואז התלוננו הערבים על כך שהיהודים מתארגנים להגנה עצמית, ושכל עוד הם מתארגנים להגנה עצמית אז 'תחזיקו אותי תחזיקו אותי, כי אני לא אחראי על מעשי' כלומר האלימות שאני עומד להפעיל כנגד היהודים היא בגלל שהיהודים לא רוצים שאני אפעיל עליהם אלימות.
בין 1929 ל-1936 כפי שהסביר לנו פרופ' הלל כהן, הערבים החלו לחשוד ביהודים שהם רוצים להיות יותר מאשר סתם מיעוט מוכה ולכן האופן בו הם תפסו את הכוונות היהודיות היא הסיבה המוצדקת לדעתו של כהן ולדעת הערבים עליהם הוא דיבר לשחוט 135 יהודים בשבוע אחד ב-1929 ואחר כך לתמוך בעמדה הבריטית שראתה בעצם הפירוש שנתנו הערבים לכוונות היהודיות סיבה טובה לרסן את היהודים בכוונות שלהם לבנות לעצמם בית לאומי.
אחרי 1936 ובעיקר מ-1939 הבריטים הסיקו את המסקנה הפשוטה לפיה עצם עלייתם של יהודים לארץ מרגיזה את הערבים ולכן היא מקור לאלימות ולכן המסקנה היא לרסן את העלייה היהודית ואחר כך לבטל אותה לגמרי.
ב-1947 הזהירו הערבים שאם תתקבל הצעת החלוקה הם ישטפו את הארץ הזו בדם (של יהודים) והרמז היה ברור: אל תעיזו לחלק את הארץ ולהכיר בזכותם של יהודים לריבונות ולו בחלק מפלסטין כי אחרת אנחנו לא אחראים למעשינו.
תמשיכו את הרשימה לבד.
סליחה שאני נשמע כמו אפרים קישון או כמו הקריקטוריסט דוש, בתחומים מסויימים - כמו בדיחות לא מצחיקות על בעלי חיים ועקרונות המוסר הבינלאומיים הפשוטים והנקיים ביותר(זכות ההגדרה העצמית של האירים, הקטלונים, ההונגרים, הארמנים, הדרוזים, הכורדים, הפלסטינים וגם, סליחה, באמת סליחה, היהודים)- אני ממש איש מערות פרימיטיבי. מה שמגיע לאיקס מגיע ל-Y. ואחריות ואקאונטבליטי יש לדרוש מכולם. גם מאלו שנחשבים למשועממים כרוניים ושבמקרה יושבים על כמה בארות של דינוזאורים מומסים ועל כמה צמתים גיאוגרפיים.
אז עכשיו ארדוגן, 2בסולם היטלר, והטרוריסטים המזוקנים של טהראן מבטיחים את התחזקות הטרור (וזה הרי פרוייקט החיים שלהם, כלומר המוות, מאז 1979) כי נשיא אחד משונה למדי אמר את מה שכל אדם בר דעת (כולל אלו שכתבו את הקוראן, אגב) יודע כבר כמה אלפי שנים, והוא שירושלים היא עיר מיוחדת במינה עבור היהודים.
בסיפור העממי הזה השועל והאריה חזרו הביתה אחרי שלושה מהלכים. בסיפור ההיסטורי המשעשע לא פחות שאנו חיים בתוכו כבר 138 שנה בערך, הסוף לא נראה לעין. זה מה יש חברים. לא לשכוח שמאז 1878 היהודים הצליחו לעשות בארץ הזו כמה דברים בלשון המעטה. גם לחבוש כובע ב', גם להסיר אותו מדי פעם, גם לעשן עם ובלי פילטר וגם - וזה לא פחות חשוב - לייצר דלתות עם חלוניות הצצה. אף פעם אי אפשר לדעת מי בא לבקר, בשביל מה, ועד כמה הוא משועמם.
הוא קרא מיד ליועצו הבכיר, השועל, והודיע לו כי הוא משועמם
'מה הבעיה' אמר השועל, 'בוא נלך להרביץ לשפן, תאמין לי זה יפיג את שעמומך מלכי הרם'
'אבל מה פתאום נרביץ לשפן?' שאל האריה. אחרי הכל, מלך אמור להיות מוסרי.
'סמוך עלי' אמר השועל, 'אני היועץ שלך, לא?'
אמרו ועשו.
דפק השועל על דלתו של השפן. השפן הנרגש שהציץ מחלונית ההצצה ראה את האורחים הנכבדים ומיד שאל 'מה אפשר לעשות בשבילכם'.
'למה אין לך כובע ב'? שאל השועל והוא והמלך החלו להכות בהתלהבות את השפן.
כשפג השיעמום חזרו האריה והשועל לארמון, והשפן הלך ללקק את פצעיו.
למחרת, אותו הדבר. שוב המלך משועמם, שוב הוא שואל את השועל מה לעשות, שוב השועל מציע ללכת להכות את השפן לצורך הפגת השיעמום, שוב המלך תוהה באיזו עילא ולמה וכמה ושוב השועל אומר לו 'סמוך עלי', ושוב הם ניגשים ושוב הם דופקים על הדלת.
השפן שכבר למד את הלקח, אחרי שהציץ בחלונית בדלת וראה מי האורחים, מיהר לחבוש כובע ב', ופתח את הדלת לרווחה.
'למה יש לך כובע ב?' הרעים המלך בקולו והוא והשועל החלו להכות את השפן הקטן עד שהשיעמום פג שוב.
ושוב, למחרת, האריה משועמם וכו' והשועל אומר לו וכו' והאריה שואל על מה ולמה וכו' והשניים הולכים וכו' ודופקים בדלת וכו'. והשפן וכו' מציץ וכו' ופותח את הדלת.
'תגיד', אומר השועל, 'יש לך סיגריות?'
השפן שכבר למד את הלקח, שואל: 'עם פילטר או בלי פילטר?'
'למה אין לך כובע ב?!' צועקים האריה והשועל על השפן וקורעים אותו במכות.
עד 1878 או אולי עד הקמת 'השומר' ב-1908, בכל אופן עד מתי שהוא בתקופה ההיא, היהודים היו בעיני הערבים 'ילדי המוות'. משמעות המעמד החברתי הזה היתה פשוטה: אם ערבי ראה יהודי והתחשק לו, הוא היה מכה אותו. יותר, פחות, עד מוות, עד זוב דם, לא משנה, ילד כאפות הוא ילד כאפות.
מ-1908 ועד 1929 היהודי החל לפתע להתארגן להגנה עצמית, ואז התלוננו הערבים על כך שהיהודים מתארגנים להגנה עצמית, ושכל עוד הם מתארגנים להגנה עצמית אז 'תחזיקו אותי תחזיקו אותי, כי אני לא אחראי על מעשי' כלומר האלימות שאני עומד להפעיל כנגד היהודים היא בגלל שהיהודים לא רוצים שאני אפעיל עליהם אלימות.
בין 1929 ל-1936 כפי שהסביר לנו פרופ' הלל כהן, הערבים החלו לחשוד ביהודים שהם רוצים להיות יותר מאשר סתם מיעוט מוכה ולכן האופן בו הם תפסו את הכוונות היהודיות היא הסיבה המוצדקת לדעתו של כהן ולדעת הערבים עליהם הוא דיבר לשחוט 135 יהודים בשבוע אחד ב-1929 ואחר כך לתמוך בעמדה הבריטית שראתה בעצם הפירוש שנתנו הערבים לכוונות היהודיות סיבה טובה לרסן את היהודים בכוונות שלהם לבנות לעצמם בית לאומי.
אחרי 1936 ובעיקר מ-1939 הבריטים הסיקו את המסקנה הפשוטה לפיה עצם עלייתם של יהודים לארץ מרגיזה את הערבים ולכן היא מקור לאלימות ולכן המסקנה היא לרסן את העלייה היהודית ואחר כך לבטל אותה לגמרי.
ב-1947 הזהירו הערבים שאם תתקבל הצעת החלוקה הם ישטפו את הארץ הזו בדם (של יהודים) והרמז היה ברור: אל תעיזו לחלק את הארץ ולהכיר בזכותם של יהודים לריבונות ולו בחלק מפלסטין כי אחרת אנחנו לא אחראים למעשינו.
תמשיכו את הרשימה לבד.
סליחה שאני נשמע כמו אפרים קישון או כמו הקריקטוריסט דוש, בתחומים מסויימים - כמו בדיחות לא מצחיקות על בעלי חיים ועקרונות המוסר הבינלאומיים הפשוטים והנקיים ביותר(זכות ההגדרה העצמית של האירים, הקטלונים, ההונגרים, הארמנים, הדרוזים, הכורדים, הפלסטינים וגם, סליחה, באמת סליחה, היהודים)- אני ממש איש מערות פרימיטיבי. מה שמגיע לאיקס מגיע ל-Y. ואחריות ואקאונטבליטי יש לדרוש מכולם. גם מאלו שנחשבים למשועממים כרוניים ושבמקרה יושבים על כמה בארות של דינוזאורים מומסים ועל כמה צמתים גיאוגרפיים.
אז עכשיו ארדוגן, 2בסולם היטלר, והטרוריסטים המזוקנים של טהראן מבטיחים את התחזקות הטרור (וזה הרי פרוייקט החיים שלהם, כלומר המוות, מאז 1979) כי נשיא אחד משונה למדי אמר את מה שכל אדם בר דעת (כולל אלו שכתבו את הקוראן, אגב) יודע כבר כמה אלפי שנים, והוא שירושלים היא עיר מיוחדת במינה עבור היהודים.
בסיפור העממי הזה השועל והאריה חזרו הביתה אחרי שלושה מהלכים. בסיפור ההיסטורי המשעשע לא פחות שאנו חיים בתוכו כבר 138 שנה בערך, הסוף לא נראה לעין. זה מה יש חברים. לא לשכוח שמאז 1878 היהודים הצליחו לעשות בארץ הזו כמה דברים בלשון המעטה. גם לחבוש כובע ב', גם להסיר אותו מדי פעם, גם לעשן עם ובלי פילטר וגם - וזה לא פחות חשוב - לייצר דלתות עם חלוניות הצצה. אף פעם אי אפשר לדעת מי בא לבקר, בשביל מה, ועד כמה הוא משועמם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה